משה פרחי
פעמים רבות אני נשאל האם זה נכון להשתמש בצופר תוך כדי רכיבה, בכדי לסמן או להאיר את תשומת הלב של נהגים אחרים? התשובה שלי תמיד זהה – במרבית המצבים רצוי להימנע ולהשתדל כמה שפחות להשתמש בצופר. למה ומדוע? הנה ההסבר.
נתחיל מהחוק היבש. במדינת ישראל בשטח בנוי חל איסור לצפור למעט במקרים של סכנה מוחשית. אך החוק במקרה זה פחות מעניין אותי, למרות שיותר שקט ברחובות העיר יתקבל בברכה. זה נכון גם לכל מי ששם אגזוז יותר רועש.
סיטואציה. רוכב על האופנוע, מתקרב לצומת, יש לי זכות הקדימה ומכונית מתפרצת לנתיב הנסיעה והתגובה האוטומטית זה ללוחץ על כפתור הצפצפה ולצפור לנהג בכדי להאיר את תשומת ליבו. תסכימו איתי שזאת סיטואציה מאוד נפוצה בעיקר בעיר.
נכון, אמנם נהג המכונית יהיה אשם, אם תיגרם תאונה, אך כרוכבי אופנוע וכמשתמשים בכביש בכלל, נושא האשמה כלל אינו מעניין שכן אנחנו אלה שנפגעים. השאלה שאני צריך לשאול את עצמי היא נושא האחריות? מי אחראי על החיים שלי – נהג המכונית או אני?! במקרה של תאונה בין מכונית לאופנוע, בדרך כלל האופנוען הוא זה שמשלם את המחיר. בכל פעם שאני משתמש בצופר בכדי להאיר את תשומת הלב של נהג אחר, אני למעשה שם את האחריות על החיים שלי (ואם אני מרכיב אז גם את חייו של המורכב/ת) בידיים של הנהג האחר. לא יודע מה איתכם, אני לא אוהב להפקיד את החיים שלי ושל היקרים לי בידיים של אנשים אחרים. בנוסף, קחו בחשבון שרוב הסיכוי שהנהג לא ישמע את הצפירה שלכם, שכן במכוניות המודרניות, בקיץ או בחורף, כשהחלונות סוגרים ומערכת השמע דולקת, קשה לשמוע רעשים בחוץ. כנ"ל כשהנהג שקוע בשיחה בטלפון הנייד, לרוב הוא שקוע בשיחה והרבה פחות במה שמתרחש מחוץ למכונית שלו. לכן אני נמנע מלהשתמש בצופר.
גם במקרה ונהג המכונית כן ישמע את הצפירה כאן הנהגים מתחלקים לשלושה: אלה ששומעים וממשיכים לשים עלינו פס; אלה ששומעים ומתרגזים ומחליטים "להעניש" אותנו על הצפירה; אלה שנלחצים מהצפירה ומגיבים בשינוי כיוון פתאומי.
בקיצור. שימוש בצופר לטעמי הוא חסר משמעות ושם את האחריות לחיי בידיו של הנהג האחר. קחו מראש, את הסיטואציה הגרועה ביותר מבחינתכם, ובצעו פעולות שיבטיחו שגם במקרה ונהג המכונית יחליט להתפרץ לנתיב שלכם, אתם תוכלו לבלום או להתחמק ללא קושי או בעיה.
התפקיד שלנו כמשתמשים בכביש שחשופים הרבה יותר, זה לוודא שתמיד נהיה במיקום שיבטיח שאנו לא נפגע.
דוגמאות:
* לשמור מרחק מספיק מכלי רכב שלפנינו; בכביש רטוב נגדיל עוד יותר את מרווח ביטחון בכדי שיהיה לנו מספיק זמן להגיב.
* בהתקרבות לכל צומת – עם או בלי רמזור – נביט לצדדים ונוודא שכולם עומדים ובמקרה הצורך אף נאט את קצב הנסיעה שלנו ונהיה מוכנים לכך שכלי רכב אחר יתפרץ לנתיב הנסיעה שלנו.
* יש לכם דוגמאות נוספות? מוזמנים לשתף את כולם בתגובות. למען נשפר את הבטיחות של כולנו.
